<h1>ארחות חיים הלכ' שני וחמישי סימנים א'—ב'</h1>
<h2>דף פב.</h2>
נהגו בכל מקומות ישראל להרבות בתפלה ובתחנונים בב' וה' לפי שב"ד של מעלה וב"ד של מטה שוין והם ימי רחמים לפי' מרבין בהן בתפלה ובתחנונים כדי שיכופו תחתונים את העליונים. וי"א לפי שמרע"ה עלה בב' וירד בה' כשקבל התורה. ורמז מן הכתוב דרשו ה' בהמצאו פי' ב"ה מצאו. וכולל בברכת שמע קולנו כשיגיע אל תשיבנו רחמיך וכו'. ואחר י"ח אומר והוא רחום. ותקנוהו לומר בכל יום בקול רם ומעומד כדי שתהא תפלתו נשמעת. וכן התפללו אותו המתקנים בתחלה. וכתבו הגאונים ז"ל כי כן קבלנו עלינו ועל בנינו עד עולם וכל העובר על התקנות נקרא פורץ גדר. והא לך תקנת והוא רחום למה היה נתקן. עובדא הוה בחד ספינתא דיהודאי וכו' דאתא מן גלותא דירושלם לאתרא דהוה תמן הגמונא אמר לון מנן עם אתון א"ל מעמא דיהודאי א"ל אי מעמא דיהודאי אתון בעינא למנסי יתכון כמה דמינסו חנניה מישאל ועזריה בגו אתון נורא יקידתא א"ל הב לן זמן ל' יומין יהב להון זמן יתבו בתעניתא וכל מה דהוו חזו בחלמא הוו משתעו באפי קהלא כד בעי למשלם ל' יומין הוה תמן חד סבא דדחיל חטאין ולא הוה חכים כולי האי וא"ל חמאי בחלמא דאקריון לי פסוקא חד דהוה כתיב תרכי ותלת לא ולא ידענא מאי היא א"ל חד סבא חכימא האי קרא ודאי הוא דאקרו לך מן שמיא כי תעבור במים אתך אני וכו' את ודאי תיעול בנורא ותשתזיב דהא ודאי מן את רחיץ. עבדו בטעם הגמונא נורא רבא לחדא בפרשת אורחין ועאל ההוא סבא דחלם ההוא חלמא לגו נורא ואתפליג אשתא לג' אורחי ועאלו בגוה ג' צדיקי לקבלה אנפיה דההוא סבא. והנהו תלתא סבי שבחו ואמרו והוא רחום. קדמאה עד אנא מלך. תניינא עד אין כמוך. תליתאה מתמן עד סופא. ותקנוהו חכמים לאומרו בב' וה' שהוא יומא דדינא. ויש בפסוק א' י"ג תיבות כנגד י"ג מדות וכנגד אותיות שמות האבות שהם י"ג. ויש מקומות שנהגו לומר י"ג מדות ומתודים ואח"כ אומרים והוא רחום. ויש מקומות אומרים והוא רחום ואחר כך י"ג מדות והכל הולך אחר המנהג.
